לא כדי ללמוד,
לא כדי לפרסם,
אפילו לא כדי להגיב.
רק כדי לנשום רגע.
לא בגלל שאין עבודה.
דווקא בגלל שיש יותר מדי ממנה,
ובכמה חזיתות במקביל.
הרשת נותנת תחושת תנועה בלי דרישות.
אף אחד לא מחכה שם למענה.
אף אחד לא מבקש רצף.
אף אחד לא בודק מה קרה שבוע אחרי.
וזה נוח.
מאוד.
אבל אז חוזרים לשולחן,
והעומס עדיין שם.
לא השתנה, רק נדחה.
מנהלים מנוסים מזהים את הרגע הזה.
לא ככישלון,
אלא כסימן.
סימן שמשהו במרחב העבודה
דורש סדר אחר,
ניהול מדויק יותר,
וכיוון שאפשר לעבוד לפיו לאורך זמן.
אצל רוב הארגונים,
הרגע הזה מופיע סביב שיווק ומכירה.
